קהילה
News

הבללה של לילך 2 – אקוודור

הבללה של לילך 2 – אקוודור

הבללה של לילך 2

"אמא תיראי תפסתי"…אופק קידמה את פניי מחזיקה חכה מאולתרת ודג מתנופף מנסה להשתחרר, לפני חצי שעה הלכנו בתוך יער עננים, למטה תהום, מפל מדהים, גשר צר מאוד, אשל פוחדת לעבור, אבל היא התגברה כמו על הרבה פחדים אחרים בטיול, עכשיו אנחנו אצל אישה זקנה באמצע שום מקום, דגנו אצלה ארבעה דגים בבריכה בחצר שלה….לעיטם לקח הרבה זמן לתפוס דג והרבה סבלנות של דנדן, האישה מכינה לנו אותם במטבח שלה והריחות שעולים משם ו….וואווו…..צרחה מתהדהדת בין הצמרות, חתיכת חבל עם מקל והילדים יושבים עליו ומתנדנדים מעל הנחל, ארוחה מדהימה וממשיכים. רכבלים, מהר להר, רכבלים, מעל נהרות שוצפים, עומדים בתוך חתיכת ברזל שעף על כבל, אשל מתגברת על הפחד, נוף מדהים של ירוק, והמפל הכי נחשב, זרימה אדירה, מערה שזוחלים דרכה עד מאחורי המפל, והעוצמה, מים הם כוח טבע כל כך מהפנט. העלייה חזרה עם נבט ישנה על הגב, היה לה חלום של מפל, אני מתנשפת כמו חזיר אבל יחסית לגובה אני מאוקלמת. אנחנו בגבהים של בין 2,000 -4,200 מטרים. טוב גם ירושלים גבוהה, חהחהחה. וביום אחד אנחנו לפעמים עולים מעל אלף מטרים, אז פלא שאני מתנשמת. והבנות עדיין רבות, לפעמים גם עם עיטם ונבט. בנייוס, עיירה מקסימה שאגור בה כשבוע כשדנדן לא יהיה, והרים מסביב שבכל הר בא פשוט ללכת ולהיבלע בתוך הירוק האין סופי. מלון קטן של איתי (ישראלי שהתחתן עם מקומית ויש להם ילד בגיל של נבט ותינוקת) והמון ישראלים נחמדים שמדברים עם הילדים ורואים "מבצע סבתא" (חובה…), מצאנו בי"ס לספרדית (ששם נלמד לקרטע בספרדית), שוק אוכל מקומי, מעיינות חמים שרק הגענו וברחנו, כל כך הרבה אנשים בגיגית קטנה, ועוד פעם הבנות רבו וגם דנדן מתעצבן אז כנראה שזה באמת מעצבן כי אני לא דוגמא. ויש רגעים שאני מרגישה גוש של מועקה בגרון, אולי באמת לא היינו צריכים לבוא, אולי החלום של משפחה מאוחדת שמטיילת ביחד בדרום אמריקה הוא אפשרי רק אם חוזרים ישר לבית חולים פסיכיאטרי או בית חולים להורים מיואשים. מה קרה בשנתיים האחרונות ששינה כל כך את האנרגיות המשפחתיות אני תוהה? טוב האנרגיות של אופק מתועלות להציק לאחים שלה כשהיא לא רצה בשוק לקניות או בגשרים צרים רעועים מעל מפלים שוצפים. קשה עם נערות מתבגרות….

"הוא נכנס לאוטו" אני צועקת לדנדן, דנדן תופס אותו בזנב, קוף העכביש חושף שיניים, דנדן לא נבהל ומוציא אותו מהאוטו הכוח, רק שקית בוטנים נלקחה, דנדן והקוף הופכים לחברים טובים, הוא יודע עם מי יש לו עסק. אנחנו בתוך חלום, ג'ונגל אמיתי, שבילים צרים המובילים לנחל צלול, לוטרת נהרות יוצאת מהמים להתלטף (הפרווה שלה כל כך נעימה אפשר להבין למה דווקא אותן צדים לפרוות), הלוטרה רבה עם הכלב, מבריחה קוף קפוצ'ין וחוזרת למים לתפוס אבן שנבט זרקה לה, בינתיים הקפוצ'ין שרודף אחרינו בין הצמרות קופץ על עיטם המשמש לו קרש קפיצה לעץ אחר, הולך מכות בצחוק עם חוטמן אדמומי וחוזר לעצים, אשל ואופק הולכות עם שני קופים צמריריים שמחבקים אותן עם חמש ידיים, סליחה אחד זה הזנב שמשמש אותם כזרוע, תופסים טרמפ על הראש שלהם, וקופי סנאים מציצים אלינו מהענפים, לאחד אין כף יד, עיט גדול אשם בכך, ובחזרה למקלט שם המוני קופים צמריריים רק רוצים חיבוק וליטוף, עולים על הראש, מחבקים, כבר אמרתי שאנחנו בתוך חלום….לא האמנתם. גם לכאן אחזור כשדנדן לא יהיה איתי. אז אולי זה בעצם יהיה כייף.

"תפסיקו לריב ותשתקו" נסיעה מטורפת בתוך הרים בגובה מעל 3,000 מטרים, פה בקתה, שם לאמות, פה כבשים ושם מקומיות בלבוש מסורתי שזה אומר נעלי עקב, טייץ, חצאית, כובע וצעיף גדול, סוחבות בולי עץ על הגב, עודרות את השדות, בבוץ עם נעלי עקב, הגברים יושבים איפה שהוא, בחברות פרימיטיביות  – הנשים עובדות הרבה יותר קשה. הילדים נרדמו, גם להם לפעמים נמאס לריב, רגע נדיר של שקט, וההרים עם הצופציקים, אני מביטה על השעון שתיים וחצי והדרך לא נגמרת, מאוחר מידי לא נספיק, ושוב שואלים את המקומיים, זה שם עוד רבע שעה, והדרך מפותלת ועבודות בכביש, ב..ו…ם…, הפציצו הר להרחיב את הדרך, ואנחנו ממשיכים, מתפתלים בין ההרים ולא מגיעים. הנוף זו תמונה, אי אפשר לתאר ואי אפשר לספוג, מגיעים, מעירים את הילדים, קור אימים, מתלבשים, הולכים דקה ו….היה שווה את הנסיעה את הצעקות את הרגעים הקשים, הכל.

בתוך לוע של הר געש ענק וגבוה, אגם ירוק ובוהק, עמוק למטה, ושביל קטנטן מתפתל, השעה שלוש, נספיק לרדת אבל איך נספיק לעלות, אני לא יכולה לסחוב את נבט בעליה עם כל כך מעט מולקולות של חמצן באוויר, אני לא חושבת פעמיים, עושים פיקניק קטן מנסים להסתתר מהרוח המכה, אני מעמיסה את נבט על המנשא ומתחילה לרדת, לא חושבת, האגם קורא לי, אני באטרף…למטה אופק כבר שוכבת ליד האגם "כמה זמן לוקח לכם?" בעליה נבט ועיטם על סוס וגם אופק שנפלה ולא יכולה לעלות, אשל, טוב אשל זה סיפור, היא על הסוס אבל מבועתת ובוכה כי העלייה כל כך תלולה והיא מרגישה שהיא נופלת אז בסוף היא יורדת ועולה ברגל, ואני הולכת כמו בטיפוס הרים צעדים קטנים ונשימות עמוקות. צעד נשימה, מבט לנוף, צעד נשימה, המחשבות רצות, צעד נשימה, אני בפרק שלישי בחיי, צעד נשימה, הילדים גדלים והחיים משתנים, צעד נשימה, לא לכאוב את השינוי לא לכאוב את ההתרחקות של הילדים, צעד נשימה, המריבות הן חלק מכישורי החיים, צעד נשימה, מעכשיו אני צרכה לחשוב על חלומות חדשים לחיי….

Tagged: , , , ,

4 Comments

  1. מאת WPExplorer:

    Curabitur porta volutpat gravida. Vestibulum ante ipsum primis in faucibus orci luctus et ultrices posuere cubilia Curae; Morbi tortor libero, iaculis quis vestibulum eu, sollicitudin vitae dolor. In non sagittis diam. Morbi id ornare erat. Pellentesque quis est in enim hendrerit tempor. Vivamus volutpat, tellus vitae egestas mollis, eros mauris mollis ante, et adipiscing arcu elit eu risus. Nunc id velit eros.

    • מאת WPExplorer:

      Morbi tortor libero, iaculis quis vestibulum eu, sollicitudin vitae dolor. In non sagittis diam. Morbi id ornare erat. Pellentesque quis est in enim hendrerit tempor. Vivamus volutpat, tellus vitae egestas mollis, eros mauris mollis ante, et adipiscing arcu elit eu risus. Nunc id velit eros.

      • מאת WPExplorer:

        Pellentesque quis est in enim hendrerit tempor. Vivamus volutpat, tellus vitae egestas mollis, eros mauris mollis ante, et adipiscing arcu elit eu risus. Nunc id velit eros.

  2. מאת WPExplorer:

    Ut et erat id est fringilla porta eu sed nisl. Donec at libero ac dolor tincidunt porttitor. Donec erat odio, laoreet in imperdiet non, dictum eu enim. Phasellus nec justo diam. Pellentesque tincidunt accumsan congue.

Leave A Reply