קהילה
News

הבללה של לילך 6 – אקוודור

הבללה של לילך 6 – אקוודור

הבללה של לילך 6
אני שוכבת בעיניים עצומות בין ערמות התיקים במזח, מנסה להרגיע את הבחילה מההפלגה לסאן כריסטובל, אופק עם נשיכה פתוחה ברגל (מכלב), אשל מתאוששת מהפחד מהים הגבוה שהיה לנו בהפלגה, נבט ועיטם מביטים על אריות ים ששוכבים ליד הרציף, אני פותחת חריץ בעיניים ורואה דמות גבוהה צועדת לעברי – דנדן הגיע ואיתו מסך של שלווה שיורד עלי, 16 שנים אני אוהבת את האיש הזה ואת תחושת הביטחון שהוא מביא איתו. כמו שאשל אמרה לאופק אחרי הנשיכה מהכלב "אבא בטח יגיד שלא צריך לתפור…שלא צריך זריקה…הוא תמיד אומר…" נכון הוא תמיד אופטימי ומיד מרגיע, אז מה אם בסוף גם תפרו וגם נתנו זריקה כמו שאני עם הפסימיות שלי אמרתי, יש סביב דנדן הילה של בטחון והוא משרה על הסובבים אותו תחושה שהוא יצליח לפתור כל בעיה בשקט וברוגע. גם כשנבט נגעה בעץ הרעיל שבכל מקום יש שלט זהירות מפניו ואחר כך נגעה בעין ואני נלחצתי הוא רק שטף את העין עם קצת מים בלי לחץ אז מה אם העין אחר כך התנפחה כמו בלון…

אתם יודעים מה ראיתי היום? אריות ים ממרחק נגיעה, נ…ו… לא נפלתם מהכיסא, ראיתי גם צבי ים, אפילו צללתי איתם במים הקפואים (16 מעלות, עד עכשיו לא העזתי להיכנס לים הקפוא אבל מה לא עושים בשביל צבי ים), טוב אתם עדיין לא נופלים….ראיתי גם המון איגואנות ים משפריצות מלח מהאף, שוחות בים (אין כזו תופעה בכל העולם), הלכתי בתוך סלעי לבה עד לתעלה בה שוכבים עשרות כרישים…הכרישים היחידים שיכולים לנוח ולא למות (כרישים חייבים לשחות כדי לנשום מי שלא הבין שיפתח ויקיפדיה או יחכה שאחזור), וגם פריגטות ובובי כחולי רגל…טוב אתם עדיין לא נופלים…ומה דעתכם על צבי ענק יבשתיים (יותר גדולים מנבט), הכי זקן בן 120 שנה, קיפודי ים, מלפפוני ים, דגים מדהימים, דולפינים (אותם ראיתי תוך כדי בחילות של ההפלגה אז ההנאה הייתה פחותה) עצי קקטוס (מותאמים לכך שהאיגואנות אוכלות אותן), לטאות לבה (ביום אחד אשל ספרה 100 לטאות), פינגווינים, טוב אולי עכשיו אצליח להרשים אתכם, שקנאים, המון שקנאים במרחק ליטוף שבאו לגנוב דגים מדייגים (אחד ליטפנו אז הוא קצת התעצבן ודווקא על נבט, כי היא כזאת קטנה שכייף לנקר אותה, זה היה קרוב), ואריה ים שמתחנף לדייג כדי לקבל דג, ואריות ים בתוך מגלשה של ילדים ובים ובחוף המונים…אה ושכחתי, המון המון סרטנים בכל הגדלים ובכל הצבעים, חופים לבנים עם עצי קוקוס, ים תורכיז משגע, עיירות קטנות וחמודות, שבילי הליכה צרים בתוך סבך עצים וקקטוסים, ובלי אנשים מעצבנים ובלי הרבה תיירים…ג..א..ל..א..פ..ג…ו…ס שתהייה בריאה, ולקינוח עלינו להר געש שהתפרץ לאחרונה ב 2005, ורואים את נחלי הלבה שהתקשו, ועלינו לתצפית שם רואים את צבעי ההתפרצות, כתום של גופרית וגווני חום, אדום, עם מערות לבה שאפשר לזחול בהם, וכדי להגיע לשם הלכנו, גם הילדים, 16 ק"מ לא קלים בארבע שעות, והיה חם ולא היה לנו מספיק מים ודי דאגתי שנתייבש, ושהילדים יתפרקו לי באמצע הדרך הבלתי נגמרת הזו שרק עץ אחד להפסקת צל ומנוחה הואיל בטובו לצמוח, אבל הם היו אלופים ועמדו במשימה בגבורה, גם אני, במיוחד כי סחבתי את נבט על הגב (בחזור דנדן סחב). הרגשתי טוב, עייפה כואבת סחוטה…אני מתה על ההרגשה הזו.
בילינו בגן עדן, שטנו מכריסטובל לאיזבלה ואז לסנטה קרוז, ובזכות המדבקות ששמתי נגד מחלת ים (דנדן העלה את הרעיון המבריק הזה שלא חשבתי עליו לבד) עברתי אותן ללא בחילות, בכל אי היה לנו בית קטן עם מטבח, והמראות הציפו אותנו, הילדים צללו עם אריות ים, צבי ים, הם גילו את עולם הצבעים והשקט מתחת למים, עולם השנירקול (אשל כבר הודיעה שליום ההולדת הקרוב היא רוצה לנסוע לאילת עם חברות לשנרקל, אז היכונו, היכונו…) וכשלאופק היה קשה היא נשארה בבית לכמה שעות של שקט ללא האחים המעצבנים שלה, ואספנו בסתר מציאות (גאלאפגוס הינה שמורה ואסור לקחת מזכרות מהטבע אבל הילדים לא הצליחו להתאפק) את חלקן מצאו לנו בשיקוף בשדה התעופה ("הילדים אספו לא ידענו" תרץ דנדן לפקחים הכעוסים), וכל יום היה גדוש חוויות ומראות וחוץ מהעובדה שלא הצלחנו להגיע לאי הצפוני לראות פריגטות מנפחות את החזה האדום היה מושלם. טוב לא התכוונתי לבאס אתכם אבל זה מה שהיה. טוב היו גם רגעים כשדנדן והילדים קפצו לים הקפוא ואני לא העזתי, הרגשתי קצת חלודה ומבוגרת שקר לה כל הזמן אבל כשהגיעו צבי הים שכחתי מהכל קיבלתי אומץ וקפצתי למותי אבל הפלא ופלא לא קפאתי ואפילו לא היה נורא קר, והכנסתי את הראש והיו רגעי אושר של שלווה בתוך עולם המים, שחוץ מדגים ומלפפונים ואלמוגים היו גם צבי ענק שבאו לנוח ולהתנקות (דגים מנקים אותם) על קרקעית הים הרגשתי הכי מאושרת בעולם והייתי אני עם עצמי והשקט והים. כשהרמתי את הראש אשל מיד קראה לי בהתלהבות לראות אבו נפחא (דג מתנפח) ועוד כל מיני מציאות….חזרתי למציאות.
בדרך חזרה לאקוודור חשבתי לעצמי שישנם אנשים שלא מנתקים את עצמם מהמציאות ואנחנו כל כך מנותקים שאי אפשר לתאר את ההרגשה (ימים שלמים אני לא מדברת בטלפון) אבל ישנם רגעים של התחברות (שילך המייל לעזאזל) שבהם דנדן מודיע: חוטמנית מתה, חזר צ'ק, חשבון חשמל של 4,000 ₪, המינוס בבנק הרקיע שחקים….ואז ישנן דקות של צביטה בלב אבל ברגע שיוצאים החוצה ורואים חוף לבן עם אריות ים ופינגווינים צוללים ופריגטות מתעופפות…שוכחים.
אז על ההרפתקאות עם הלוויתנים בפעם הבאה גם ככה בטח כבר נרדמתם משעמום או שברתם את המחשב מעצבים, אבל תעשו לי טובה ותיקחו רגע אחד קטן, ופשוט תתנתקו מכל שסובב אתכם, תביטו על ירח או תיסעו לים או פשוט תרקמו חלום לעתיד ותנשמו אותו לרגע, פשוט תתנתקו, החיים מורכבים ועמוסים תחשבו איזה כייף אם לא היה טלפון, ובנקים, וחשבונות, ומחויבויות, והכל היה פשוט יותר הישרדותי יותר, אז אולי אפשר לפשט קצת את החיים ואם לא אז לפחות מידי פעם להתנתק ולא בבריחה לטלוויזיה או למחשב אלא לטבע לריחות לצבעים למראות…

Tagged:

0 Comments

Leave A Reply