מול חופי ארגנטינה הדרומית, בערך מול ארץ האש ולא כל כך רחוק מאנטרטיקה בסה"כ כ- 500 ק"מ מהחוף, נמצא גן-עדן שכוח. איי פוקלנד. כל מי שנוסע על החוף בארגנטינה ניתקל בשלטים האומרים מלווינס – שלנו, או מלווינס הם ארגנטינאים. מלווינס זהו שמם הארגנטינאי של האיים.

האיים התפרסמו בעיקר ב"זכות" מלחמת פוקלנד. ב- 1982 פלשו הארגנטינאים לאיים לשחרר את הקולוניה הכבושה, כידוע מס' שבועות אח"כ סולקו בבושת פנים בידי הצבא הבריטי. החונטה הצבאית בארגנטינה איבדה את השילטון. תאצ'ר באנגליה נבחרה לכהונה נוספת, מספר הכבשים באיי פוקלנד כמעט ולא השתנו כ- 600,000.

 
מתכון בטוח להצלחה.

 
כששומעים את הנתונים הבסיסיים של המקום ברור מראש שהמקום מוצלח מאוד: 2 איים גדולים וכ- 200 קטנים בשטח כולל של 12,750 קמ"ר (בערך חצי מדינת ישראל) כביש אחד סלול משדה התעופה לסטנלי הבירה, כ- 2500 תושבים מתוכם כ- 2000 בעיר הבירה (והיחידה) סטנלי וכ- 500 פזורים בחוות השונות, בנוסף כ- 2000 חילים בריטים שכמעט והכפילו את האוכלוסיה וכאמור 600,000 כבשים מזן מרינו המפוזרות ברחבי האיים החשופים האלו בחוות, שהקטנות שבהן שיטחן 45,000 דונם והגדולות כמיליון דונם.

הוסיפו שישה מיני פינגווינים, אריות-ים, כלבי-ים, פילי-ים, קורמורנים, אלבטרוסים, שחפים, שחפיות, יסעורי ענק וכ…מאתיים וחמישים תיירים בשנה.

הגעה:

 כבר עם הנחיתה, למגיעים מאנגליה או מצ'ילה, במטוס שרובו מטען ומיעוטו נוסעים ברור לך לאן הגעת, מבטא סקוטי כבד של פקיד ההגירה, לנדרוברים ישנים בחניה, כאן זה לא דרום אמריקה.

התשתית התיירותית מועטה ויקרה מאוד. הבירה מיובאת מאירופה כמו בעצם רוב המוצרים, הבשר המקומי, הביצים וחלב זולים, למעשה אין לאן ליצא את בשר הכבש והם מסתפקים ביצוא הצמר לאנגליה.

עד לסטנלי הבירה ניתן לנסוע באוטובוס מהשדה, נסיעה של כחצי שעה, בשאר רחבי האי ניתן לשכור "מונית" לנדרובר, נסיעה של חצי יום תעלה כ- 80 לי"שט. מיותר לציין שלא ניתן לשכור רכב. באי מספר בתי מלון ומספר B&B.

באיים עצמם אין עצים כלל והם חשופים לחלוטין למעט אותם עצים שנטעו המתיישבים, אזורי החופים מכוסים עשב גבוה המשמש מסתור למינים רבים של בע"ח. עם תחילת התיישבות הקבע החל גם הנזק שגרמו המתיישבים, עשבי החוף חוסלו בחלקים נרחבים ואת מקומם של בעלי-החיים תפסו הכבשים, החולדות והשועלים. כן, המתיישבים הביאו עימם שועלים ל"ספורט" צייד השועלים, ואלו כנקמה הפכו למזיק. את הטיול באיים חייבים לתכנן מראש. רוב רובם של האיים הם בעצם חוות פרטיות ויש צורך לתאם מראש עם בעלי הקרקע את ההגעה ובדרך-כלל גם לשלם עבור הכניסה ו/או הלינה. גם אם זו נעשית באוהל באיזור הפתוח. בנוסף התנועה בין האיים נעשית במטוסים קלים וחייבים להזמין טיסות מראש בכדי ששרות הטיסות יוכל לתכנן את הטיסות. לכן גם זמני הטיסות המדוייקים מפורסמים ערב הטיסה ברדיו המקומי "מיסטר בולוטין טס מחר ב- 9:30 מסטנלי לאי אריות הים". בקיצור כל תושבי פוקלנד יודעים את כל צעדיך.

בנחיתה יחכה לך נציג המשפחה שבשיטחה נחתת יעמיס אותך ואת ציודך על גבי לנדרובר ישן וביחד תקפצו בדרכי האפר שברחבי האי.

מי שמתעניין בארכיטקטורה קלאסית, מוזאונים וכנסיות. יש בסטנלי מספר כנסיות, פסל חוצות אחד, עשוי צלעות לויתן ענקיות, ו…עדיף שיסע לאירופה.

אבל מי שרוצה לראות פילי-ים, פינגווינים ושאר יצורים שהזכרתי קודם לכן באלפים ללא גדרות ובלי המוני תיירים שיצטייד בכסף ויבוא לפוקלנד.

למשל באי קטן השייך לממשל בפוקלנד והוכרז כשמורת טבע "אי אריות הים" יש לודג' קטן ואינטימי כולל 3 ארוחות ביום (אין מכולת באי) בטווח הליכה רובצים על החוף פילי-ים אותו יונק ימי ענק שמשקלו של הזכר מגיע עד 3.5 טונות ואורכו עד שישה מטרים. כשענק כזה מתרומם מולך בגופו המגושם לגובה של כ- 2 מטרים פוער את פיו ושואג/נוחר ברעש איימתני ממרחק כזה שניתן גם להריח את הארוחה האחרונה שלו (דיונונים ודגים, איך לא?) אתה מבין שאתה בפוקלנד.

למזלנו המתיישבים הבינו לאחרונה את החשיבות בשימור הטבע.

עד 1960 היה עדיין קיים המפעל לעיבוד ליוויתנים, בהתחלה צדו ליוויתנים משאלו אזלו, עברו לצייד פילי-ים ושאר כלבי ים, ולבסוף גם פינגווינים וכל אלו נטבחו בעבור השמן שהופק מהם. 10 פינגוויני ג'נטו = 1 גלון שמן.

חובבי טבע יכולים גם לשכור מכולה שהוצבה באתר ייחודי (בעלות "סימלית" של כ- 60$ ליום לאדם) המכולה משמשת כמיקלט מפגעי מזג אויר ובית עם תנאים בסיסיים. המכולה מעוגנת בכבלים לקרקע כדי שלא תשנה את מיקומה בהשפעת הרוחות העזות שבאיזור וכאמור עצים אין בנמצא. בפנים התנאים בסיסיים אבל בחוץ, הטבע - חמישה כוכבים! לראות את ה"רוק-הופר" אותו פינגווין קטן בתספורת פאנק שכל גובהו כ- 30 ס"מ תופס גלים ומנצל אותם כדי לזנק על סלעים תלולים ועליהם יטפס בציפורניו במשך כשעה עד לגובה של עשרות מטרים ויאכיל את גוזליו. הרוק הופרים האלו מגיעים בכמויות וכל הקטנטנים האלו מדלגים בזה אחר זה, לפעמים ממש בין הרגלים של אותו חובב טבע, בשעות הערביים בדיוק כשקרני השמש הכתומות צובעות את הסלעים. לאורך הקליף מרחפים אלבטרוסים שמדגימים הלכה למעשה כמה המטוסים שלנו מסורבלים, עוף ים זה בעל מוטת כנפיים אדירה מרחף ללא ניע כדאון משוכלל קרוב קרוב לצוקים, נוחת על המדרון ליד הגוזל שלו להאכלה ואם בת זוגו שם אז גם תמיד יתרחש מופע חיזור, נקישות מקור וקשר אינטימי ביניהם, הזוגיות המושלמת. אחד השיאים הוא בהחלט הפינגווין המלכותי, כמעט מטר גובהו, אצילי וחגיגי ניראה תמיד לבוש טוקסידו. מדדה בהליכה רבת חשיבות וניראה בהחלט מלכותי. לראות ולשמוע מושבה מלכותית כזאת המונה מאות פרטים שווה כל פאונד.

באחת החוות, אליהן הגענו ביקשתי לקנות מס' מוצרים למאכל. חצי כיכר לחם קפוא – 5 לי"שט, 1 כרוב – 2 לי"שט אבל חלב, ביצים ובשר – בחינם. ויש לך מזל, אמר לי החוואי עצום הממדים, בדיוק אתמול הרגתי פרה. מאחורי במישורי העשב רעו בנחת כבשים מזן מרינו וביניהן בסתובבו באופן מלכותי מספר פינגווינים מלכותיים.

אין ספק אלו איי הוד מלכותה.

גן עדן לחובבי טבע בלבד.

נ.ב. - השנה לראשונה מזה 2000 שנות מארגנת החברה הגאוגרפית קבוצה קטנה שתצא לדרום פטגוניה הצ'ילאנית ולאיי פוקלנד.