קהילה

איסלנד

אנחנו נמצאים מול בור קטן באדמה ומחכים, חבורת אנשים עומדים עם מצלמות, אף אחד לא זז לא מדבר, בועת מים ענקית עולה ויורדת, נשמעת אנחת אכזבה בקהל, שקט, עוד דקה עוברת שוב עולה בועה הפעם גדולה יותר, רחש של התלהבות נשמע אבל שוב הבועה יורדת, משתרר שקט ואז בהפתעה פרץ מים רותחים ואדים קופצים מהאדמה לגובה של כ 20 מטרים, כולם מצלמים בטרוף, חלק נבהלים וקופצים לאחור, חלק צורחים בהפתעה, חלק נשארים לעמוד במקום למרות טיפות המים הרותחים שניתזים ומרטיבים אותם, מצלמים בריכוז, ואז הכל נגמר, אנשים מדברים צוחקים מתלהבים חלק הולכים חלק נשארים ומחכים להתפרצות הבאה.

אנחנו נמצאים מול סטרוקור, מעיין מים חמים המתפרץ בכל מספר דקות בדרום איסלנד, כל המעיינות המתפרצים הללו, באיסלנד וברחבי העולם נקראים גייזר על שמו של מעיין אחד באיסלנד, בעגה הנכונה אומרים GAYzeer ומשמעות המילה לזרום, להתפרץ. הגייזר המקורי החל את דרכו במאה ה 14 וסיים אותה בתחילת המאה הקודמת אחרי שאלפי מקומיים ותיירים זרקו לתוכו אבנים ואפר וכך חנקו את הבור שבימיו המפוארים התפרץ לעיתים לגובה של 60 מטרים. אני מביטה סביבי, מים לוהטים מבעבעים בבריכות קטנות, מעיינות חמים, ריח חזק של גופרית, ענני אדים, בוץ רותח שהופך לבועות ומתרסק לקרקע, מים זורמים בתעלות צרות, תחושה שאני נמצאת בכוכב אחר, מקום בו הקרקע גועשת ורועשת, מלאה באנרגיה שרק מחכה להתפרץ. התחושה שלי נכונה כי איסלנד הינו אי וולקני צעיר שנוצר מפעילות געשית, הוא מועד לרעשי אדמה, יש בו מעל 200 הרי געש פעילים, מעל 600 מעיינות חמים ומעל 20 שדות קיטור טבעיים. המון אנרגיה וזה עוד לפני שהיזכרנו את המפלים והנהרות השוצפים גועשים. גן עדן לאוהבי מים. אז מה עושים עם כל כך הרבה אנרגיה, ב 1907 ניצל איסלנדי חכם את האנרגיה הזו לחימום ביתו, הוא העביר את הקיטור הטבעי בצינור לביתו. היום 90 אחוזים מהבתים באי מחוממים ממקורות גאוטרמיים. החשמל באיסלנד:% 20 נוצר מאנרגיה גאוטרמית והשאר מאנרגיה הידרואלקטרית (ממפלים וזרימת מים), כך הפכה איסלנד לראשונה בעולם שאינה תלויה במקורות אנרגיה חיצוניים, 90 אחוזים מהאנרגיה שלה נובעים ממקורות מתחדשים. כבר במקלחת הראשונה שעשינו באי ראיתי שלט המזהיר מפני מים רותחים המגיעים למקלחות מהמעיינות וריח קל של גופרית נשאר בגופי לאורך כל הטיול.

בין התפרצות אחת לשנייה אני מדמיינת את צרוף התנאים הגאולוגיים הייחודיים שצריך כדי שגייזר יווצר (לכן מספר הגייזרים ברחבי העולם מועטים). צריך אזור עם כמות משקעים רבה ולאורך כל השנה (גשם או שלג), צריך שמתחת לפני הקרקע במקום לא עמוק מידי ולא קרוב מידי לפני השטח, יהיה סלע סדוק או מחורר עמיד ללחצים אדירים. אני מנסה להבין מה מתרחש שם למטה, הסלע מחומם על ידי מגמה והמים שמחלחלים לתוך סדקיו מתחממים, הגייזר מתמלא מים והמים בשכבה העליונה מתקררים ומשמשים כמכסה סיר לחץ. כך נוצר בעצם חרוט באדמה שלמעלה נמצאים מים קרים יחסית (מים קרובים לטמפרטורת הרתיחה) שלוחצים על המים שלמטה וגורמים להם להתחמם לטמפרטורה שמעל נקודת הרתיחה ועדיין להיות נוזליים, זה מצב בו נוצר קיטור שמעיף את המים הקרים שלמעלה בהתפרצות אדירה שבסופה פורץ גם הקיטור כאדים חמים, אז הסדקים מתרוקנים ומים מתחילים למלא אותם, להתחמם והכל מתחיל מהתחלה. וזה הכיף שבדבר כי אם לא הספקת לצלם אז אפשר להמתין להתפרצות הבאה ואם הספקת אז גם מחכים להתפרצות הבאה כי תמיד יש תחושה שבפעם הבאה התמונה תצא טובה יותר, הגייזר יתפרץ גבוה יותר, השמש תהיה בזוית טובה יותר. ואחרי כל התפרצות אנחנו מחליטים שצילמנו מספיק וראינו מספיק וצריך לנסוע לחפש מקום טוב להקים את האוהל לפני החשכה אבל אני מסתכלת על דנדן והוא עלי ושוב מחליטים לראות רק עוד התפרצות אחת ודי….אנחנו מכורים ואופק עלי במנשא מיואשת נרדמה כבר מזמן. לגייזר הזה חזרנו מספר פעמים ובכל פעם ראינו אותו אחר, פעם ירד גשם והכל היה מסביב אפור ומיסתורי, בפעם השנייה השמש יצאה והצבעים הבהיקו ובכל התפרצות טיפות המים זהרו בצבעי הקשת, והכי מדהים זו ההמתנה כי בכל פעם אתה בטוח שאתה יודע מתי זה יקרה אבל תמיד, תמיד, אתה מפספס והמים שוטפים אותך ברגע היחיד שלא ציפית. אז אולי זו ההפתעה שממכרת…