בשנת 1998 הגיעו דנדן ולילך, מצפון תל אביב, לגבעה מבודדת הצופה למרחבי הלס של הנגב והתאהבו.

הם ארזו את חפציהם ועברו לגור בקרוון קטן ללא מים, ביוב וחשמל אבל עם המון רצון לעבוד ולהגשים חלום. לילך היתה בהריון עם ביתם הבכורה, היה אמצע אוגוסט ודבר ראשון הם החלו בהקמת מקלט לחיות בר כדי שיהיה לאן להעביר את חיות הבר שלהם מתל אביב: 22 חמוסים ושני שועלים. היה חם, לילך שכבה על הרצפה בצהריים להתקרר. עברו החודשים והגיעו שני קרוונים נוספים, הם חיברו את הקרוונים, העמידו אותם על גבעה שוממה לכיוון השקיעה ונכנסו פנימה עם פטישים, הם הפכו את הקרוון לבית מקסים עם חלון ענק לכיוון השקיעה. אופק נולדה בינואר והביאה איתה את הגשם הראשון שלהם בחווה, תוך חודש כל הגבעה והאזור החל לפרוח בירוק ובאדום. חלום חיים התחיל לקרום עור וגידים. עם הזמן הגיעו עוד חיות בר, הם שתלו קובו וזיתים, בוסתן עם עצי פרי מגוונים מרחבי העולם, שתלו עצים צמחים והפכו את המדבר לתוסס נולדו עוד שלושה ילדים, אשל עיטם ונבט ולילך החליטה שנמאס לה שדנדן מסתובב ברחבי הארץ ומרצה והחליטה שיוקם מבנה אירוח כאן בחווה שאנשים יגיעו לכאן לשמוע הרצאות על גבעה מול נוף מדהים ולראות, להריח ולחוות את פרויקט מקלט חיות הבר. וזה מה שקרה. מה שעוד קרה זה שדנדן ולילך ממשיכים לטייל בעולם, עם הילדים, למרות הקושי הכלכלי, הקושי הפיזי והסכנות הם מרגישים שאם זה לא עכשיו אז לעולם לא...